שישה ימים או מיליוני שנים?

מאת קן האם

 

כולנו מסכימים שאלוהים ברא את העולם. השאלה היא האם גם תורת האבולוציה היא אמת? האם אלוהים ברא את העולם בשישה ימים רגילים או שמא כל "יום" הוא מיליוני שנים?

 

מדוע זה חשוב?

אם ששת ימי הבריאה הם בעצם תקופות גאולוגיות ולא שישה ימים בני 24 שעות, נשמט מתחתינו הבסיס של הבשורה. מדוע? כי גישה כזאת פירושה שמוות, מחלות, כאב וסבל היו קיימים עוד לפני שאדם הראשון חטא. מאחורי הרעיון הזה יש התייחסות מסוכנת לכתבי הקודש, שלפיה אנחנו יכולים לפרש את הכתובים כראות עינינו.

אפשר לעשות תרגיל מעניין: לקרוא את בראשית א' בלי להישען על גורם חיצוני כלשהו. כלומר, לתת למילים עצמן לומר את שלהן.

מי שיעשה כך, יגיע למסקנה שאלוהים ברא את היקום כולו וגם את אדם וחווה בשישה ימים רגילים. איש לא יוכל לטעון בכל הכנות שהרעיון שהעולם נברא לפני מיליוני שנים צץ במוחו רק מקריאת הפרק הזה.

אבל, למרבה הצער, משיחיים רבים בימינו אינם מאמינים שהעולם באמת נברא בשישה ימים. הקביעה המדעית לכאורה, שלפיה העולם הוא בן מיליוני שנים, יוצרת בהם מבוכה.

כיצד אלוהים מדבר אלינו?

אלוהים מדבר אלינו בשפת בני אדם. כבר כשברא את האדם הראשון הוא חנן אותו ביכולת לדבר ולהבין, כך שיוכל לתקשר עם אלוהים ועם בת זוגו. שפה היא אוסף של מילים שמקבלות משמעות במציאות שהדובר חי בה.

לפיכך, אלוהים גילה לבני האדם דברים מסוימים, ואנחנו יכולים לפנות אליו משום שלמילים יש משמעות בהקשרן, אחרת לא נוכל ליצור קשר זה עם זה או עם אלוהים.

מה חושבים מנהיגי הקהילה?

שאול השליח כתב: "צריך שיוכר כי האלוהים נאמן וכל אדם כוזב" (רומ' ג' 4). מי שטוען שימי הבריאה אינם ימים רגילים, בעצם מסרב לקבל את מה שנאמר בכתבי הקודש בהקשר המידי. הוא מושפע מרעיונות חיצוניים ולכן מאמץ השקפה, שלפיה כל מילה או פסוק ניתנים לפירושו של הקורא ולא של המחבר. ברור שאם נפעל לפי הגישה הזו כשאנחנו מדברים זה עם זה, הדבר יוביל לקצר תקשורתי מוחלט, כפי שקורה לא פעם כשאנשים שונים מייחסים משמעות לגמרי שונה לאותן מילים.

אבות הקהילה

רוב אבות הקהילה התייחסו לימי הבריאה כאל ימים רגילים, אם כי היו כאלה שהושפעו מהפילוסופיה היוונית וראו במילה "יום" ביטוי סמלי, ולא מילה שפשוטה כמשמעה. הם טענו שהמילה מציינת פעילות של אלוהים, והיות שאלוהים אינו כפוף לזמן, המילה אינה מציינת זמן מוגדר. לדעתם, אלוהים הוא כל כך חזק, ולכן לא יתכן שנדרשו לו שישה ימים כדי לברוא את העולם, שכן זהו פרק זמן ארוך מדי.

הרעיון ש"יום" הוא רק רגע קצר, כפי שחשבו כמה אנשים בשנים הראשונות לקיומה של הקהילה המשיחית, ומנגד הרעיון ש"יום" מציין תקופה גאולוגית - אינם תואמים את כתבי הקודש.

מרטין לותר אמר: "ימי הבריאה היו ימים רגילים, בניגוד לדבריהם של כמה מאבות הקהילה. בכל פעם שמתברר שדעתם של אבות הקהילה אינה עולה בקנה אחד עם הנאמר בכתבי הקודש, יש להמשיך ולהכיר בהם כאבות אמונתנו אבל לקבל בכניעה ובאמונה את הנאמר בכתובים".

מנהיגי הקהילות בימינו

רועים ומורים רבים בימינו דוחים את הרעיון שהעולם נברא בשישה ימים רגילים. בדרך כלל הם מושפעים מתורת האבולוציה והמפץ הגדול.

רובם מוכנים להודות שמקריאה של בראשית א' נדמה שמדובר בשישה ימים רגילים, אבל לטענתם, זה לא יתכן כי הרי המדע מלמד שגילו של כדור הארץ מבוגר יותר.

הנה דבריהם של שני תאולוגים בימינו (הנחשבים לשמרנים):

"מקריאה שטחית בבראשית א' אנחנו עלולים לחשוב שמלאכת הבריאה נמשכה שישה ימים בני 24 שעות כל אחד... אבל נראה שיש סתירה בין ההנחה הזאת לבין ממצאי המדע, שמצביעים על כך שהעולם נברא לפני מיליארדי שנים" (ג' ארצ'ר).

"ראינו את האפשרות שאלוהים יצר את העולם בשישה ימי בריאה, שכל אחד מהם התפרס על פני תקופה ממושכת. כשבודקים את גילו של כדור הארץ מבינים שלא מדובר רק באפשרות, אלא בדבר ודאי" (ג' בויס).

נראה שהתאולוגים האלה הוסיפו את הספר ה-67 לכתבי הקודש, והעניקו לו סמכות רבה יותר מזו שיש ל-66 הספרים הראשונים.

צ'רלס ספרג'ון אמר: "אחים, עם כל הכבוד, אנחנו מוזמנים לעזוב את אמונת אבותינו המיושנת משום שהמדע מספק מידע חדש. אבל מהו המדע? המדע הוא הדרך שבה האדם מנסה להסתיר את בורותו. חבל, אבל כך הדבר. אומרים לנו שלא נהיה נחרצים בדעתנו, שזוהי רשעות - אבל זה כן מותר למדענים. אומרים לנו לא לטעון בעוצמה - אבל הרי המדענים עצמם טוענים בלהט דברים שהם אינם מסוגלים להוכיח ושדורשים אמונה גדולה עוד יותר. אומרים שעלינו לקחת את דבר אלוהים ולעצב את אמונתנו לאור הדעות המשתנות של המדענים. איזו שטות! מדוע המדע מוליך את העולם שולל בעזרת טענות מופרכות שמתנפצות מדי יום בפניהם של אלה שהמציאו אותן? חוקרים שהיו נערצים בעבר, זוכים היום לבוז. אפשר למצוא את מחנה המשכילים הללו בעיי החורבות ובערמות האשפה המורכבים מהנחות שזכו לכותרות ואחר כך הושלכו בבושת פנים".

מי שמשתמש במדע כדי לפרש את כתבי הקודש, מסתמך על מקור לא נכון. מכיוון שאנחנו חוטאים, אנחנו זקוקים לדבר אלוהים ולרוח קודשו כדי להבין את ההיסטוריה של העולם.

תאולוג ידוע אמר: "מאז שחדר החטא לעולם, בני האדם יכולים ללמוד על אלוהים מתוך ההתגלות הכללית (הבריאה) רק אם יבחנו אותה לאור כתבי הקודש". במילים אחרות: המשיחיים צריכים לבסס את החשיבה שלהם על כתבי הקודש ולא על ממצאי המדע.

ששת הימים בבראשית א'

מה משמעות המילה "יום" בבראשית א'? יכולות להיות לה משמעויות שונות, תלוי בהקשר שבו הן נאמרו. למילה יום יש פירושים רבים. למשל: בימי הקמת המדינה, הנסיעה מתל-אביב לאילת בשעות היום ארכה חמישה ימים.

פירוש המילה יום בביטוי "ימי הקמת המדינה" הוא תקופה. באמירה "חמישה ימים" הכוונה לימים רגילים בני 24 שעות, וכשאומרים "שעות היום" הכוונה היא לחצי מהיממה. הנה משפט אחד שבו מופיעה המילה יום בשלוש משמעויות שונות שכל אחת מהן נגזרת  מההקשר.

לכן, כדי להבין את משמעות המילה "יום" בספר בראשית יש להבין את ההקשר שבו היא נאמרה:

א.      המשמעות הבסיסית של המילה יום היא 24 שעות.

ב.      בסוף כל יום בבריאת העולם נאמר "ויהי ערב ויהי בוקר", כלומר, לא מדובר רק בשעות האור.

ג.       המילה יום מופיעה לצד מספר שמציין כמות 410 פעמים בכתבי הקודש (לא כולל את בראשית א'). בכל הפעמים האלה מדובר בימים רגילים. אם כך, מדוע שדווקא בבראשית א' השימוש במילה יהיה יוצא דופן?

ד.      המילה יום מופיעה לצד הביטוי "ערב ובוקר" 23 פעמים בכתבי הקודש (לא כולל בראשית א'). הביטוי "ערב ובוקר" מופיע בלי המילה "יום" עוד 38 פעמים. בכל 61 הפעמים האלה מדובר בימים רגילים בני 24 שעות.

ה.     בבראשית א' 5 יש קשר בין היום ללילה. פרט למקרה זה יש עוד 53 מקרים בכתבי הקודש שבהם הלילה מופיע בסמיכות ליום, ובכולם מדובר בימים רגילים.

ו.         בבראשית א' לא מופיעה המילה "יום" בצורת רבים. משמעות המילה "ימים" יכולה להיות תקופה ("בימים ההם"), אבל כשמוסיפים למילה "ימים" מספר, מדובר תמיד בימים רגילים. כך היה הדבר כשאלוהים ציווה לשמור את השבת: "ששת ימים תעבוד... כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם" (שמות כ' 9-11).

פרשן ידוע אמר פעם: "אם המילה 'יום' בבראשית א' אין פירושה יום בן 24 שעות, נסתם הגולל על היכולת לפרש את כתבי הקודש".

אם ניתן למילים שבדבר אלוהים לדבר אלינו בהקשרן הטבעי ובלי להיות מושפעים מגורמים חיצוניים, נבין שמשמעות המילה "יום" בבראשית א' היא 24 שעות.

כבר בראשית הרפורמציה טענו אנשים שאלוהים ברא את העולם כהרף עין, ברגע. על כך אמר מרטין לותר: "משה כתב שאלוהים ברא בשישה ימים את השמים ואת הארץ ואת כל מה שבם. הבה נמשיך להתייחס לתקופה הזאת כאל שישה ימים, ונחדל לומר ששישה ימים הם בעצם יום אחד. מי שמתקשה להבין כיצד זה יתכן, שיהלל את רוח הקודש על חוכמתו. כשאנחנו קוראים בכתבי הקודש, עלינו לזכור שאלוהים בכבודו ובעצמו אמר את מה שכתוב שם. מכיוון שכך, אסור לאיש להטות את דבר אלוהים לכיוון שבו הוא חפץ".

ג'והן קלווין אמר שהעולם נברא בשישה ימים, ולא כהרף עין.

מרטין לותר וג'והן קלווין גרמו למאמינים לחזור לכתבי הקודש, ולא לאפשר לגורמים חיצוניים להשפיע על הדרך שבה הם מתייחסים לכתוב. שניהם האמינו בכל לבם שהתיאור בבראשית א' הוא מהימן ושיש להבינו כלשונו.

מדוע שישה ימים?

אלוהים ציווה: "ששת ימים יֵעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון, קודש לה'. כל העושה מלאכה ביום השבת - מות יומת. ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם, ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות ל"א 15-17). לאחר שאלוהים אמר את הדברים האלה, הוא נתן אותם למשה כתובים באצבעו על לוחות הברית (פסוק 18).

אלוהים אינו מוגבל בכוחו ובחוכמתו, והוא אכן מסוגל לברוא את הכול בן רגע, בתוך שש שניות, שש דקות, שש שעות או שישה ימים. הרי אצלו הכול אפשרי (לוקס א' 37).

השאלה היא מדוע אלוהים ברא את העולם בשישה ימים. מדוע זה לקח לו כל כך הרבה זמן? התשובה ניתנת בדיבר הרביעי: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום השביעי. על כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו" (שמות כ' 11).

כתבי הקודש מבהירים שאורכו של שבוע הוא שבעה ימים. אלוהים ציווה על בני ישראל לעבוד שישה ימים ולנוח ביום השביעי. הוא ברא את העולם בשישה ימים ושבת ביום השביעי כדי לתת לנו דוגמה. השבוע שלנו מבוסס על העיקרון הזה. אלוהים ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי כדי שגם אנחנו נעשה כמוהו. אילו ברא את העולם במשך אלפי שנים או מיליוני שנים, גם אנחנו היינו צריכים לעבוד אלפי שנים או מיליוני שנים לפני שהיינו זוכים למנוחה.

יש הטוענים שבשמות כ' 11 לא נאמר שעל בני האדם לעבוד שישה ימים ולנוח יום אחד, אלא שמדובר שם על עיקרון: על בני האדם לעבוד ולנוח. אבל ברור שאלוהים נתן כאן דוגמה כדי שנלמד ממנה. עלינו לעבוד שישה ימים ולשבות ביום השביעי, ממש כמו שאלוהים עשה כשברא את העולם.

אחרים טוענים שכאשר נאמר שאלוהים ברא את השמים ואת הארץ, לא מדובר ביקום כולו אלא בכדור הארץ ובמערכת השמש. אבל כתבי הקודש אינם עושים הפרדה כזאת. מלכיצדק בירך את אברהם ואמר על אלוהים: "קונה שמים וארץ" (ברא' י"ד 19). אלוהים אמר: "את השמים ואת הארץ אני מלא" (ירמ' כ"ג 24; ראה גם ברא' י"ד 22; מל"ב י"ט 15; דהי"ב ב' 11; תהל' קט"ו 15; קכ"א 2; קכ"ד 8; קל"ד 3; קמ"ו 6; ישע' ל"ז 16).

אין אפילו פסוק אחד בכתבי הקודש שמצביע על האפשרות שמה שנאמר בשמות כ' 11 מתייחס רק לחלק מהיקום ולא ליקום כולו. להפך, מה שנאמר בשמות כ' 11 מצביע על כך שהיקום כולו נברא בשישה ימים.

טענות נפוצות נגד האפשרות שהעולם נברא בשישה ימים

טענה ראשונה

המדע מוכיח שהעולם הוא בן מיליארדי שנים. לכן, ימי הבריאה ארוכים מ-24 שעות, ויתכן שכלל אינם מוגדרים.

תשובות

א.      גילו של כדור הארץ נקבע על סמך הנחות שאינן מוכחות ובעזרת שיטות מפוקפקות. אין כל הוכחות לכך שכדור הארץ הוא בן מיליארדי שנים.

ב.      ההנחה המוטעית באשר לגילו של כדור הארץ גרמה לרבים לשנות את שיטת הפרשנות שלהם. תאוריות שגויות של בני אדם מערערות על האמת המוחלטת של אלוהים ועומדות בניגוד לכל שימוש הגיוני בשפה.

ג.       מדענים שתומכים בתורת האבולוציה טוענים ששכבות של מאובנים מעידות על החיים שהיו קיימים לפני מאות מיליוני שנים. מי שמאמין בכך טוען בעצם שהמוות היה בעולם עוד לפני חטאם של אדם וחווה בגן עדן.

כתבי הקודש אומרים בבירור שמוות, שפיכות דמים, קשיים ויסורים הם תוצאה של החטא. בבראשית א' 29-30 כתוב שאלוהים נתן לאדם וחווה ולבעלי החיים עשב לאכול. לכן, אם נתייחס לכתוב כראוי, נסיק שבגן עדן לא היה מוות כלל, לא היו טורפים ולא היו נטרפים. רק לאחר המבול התיר אלוהים לבני האדם לאכול בשר (ברא' ט' 3). זו הסיבה שאלוהים אמר לנוח ולבניו: "מוראכם וחִתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמים" (פסוק 2). לפני כן לא הייתה לבעלי החיים סיבה לחשוש מבני האדם.

השינוי חל רק לאחר שאדם וחווה הפרו את מצוות אלוהים, שהרי אלוהים הזהיר אותם שאם יאכלו מעץ הדעת, מות ימותו. ואכן, המוות חדר לעולם מיד לאחר החטא. אלוהים הלביש את אדם וחווה בעורות, ולשם כך הוא היה צריך לשפוך את דמו של בעל חיים. מדוע? התשובה נמצאת בדבר אלוהים עצמו: "על פי התורה כמעט הכול מטוהר בדם, ובלא שפיכת דם אין מחילה" (עבר' ט' 22).

אלוהים דורש שחטאים יכופרו על ידי שפיכת דם. זו הסיבה שבנו יחידו שפך את דמו כדי לשאת את חטאי העולם (יוח' א' 29).

אם גן עדן יושב על שכבות של מאובנים, הרי שמוות היה קיים עוד לפני החטא. אבל הרעיון הזה שומט כל בסיס לכפרה ולאמונה המשיחית כולה. כתבי הקודש אומרים שחטאו של אדם הוא שהביא את המוות לעולם (רומ' ה' 12), ושהבריאה כולה סובלת ומצפה לחירותה (ח' 19-21). נוסף על כך, האדמה החלה להצמיח קוצים רק לאחר החטא, כשאלוהים קילל אותה, אבל בין המאובנים שנמצאו יש גם שרידי קוצים. אם המאובנים מעידים על כך שהעולם קיים זה מיליוני שנים, יוצא שכתבי הקודש אינם מדייקים.

לצד העונש שהחטא הביא על בני האדם יש גם תקווה. העונש הראוי לאדם ולכל צאצאיו הוא מוות, מוות רוחני ונצחי. כאמור, זו הסיבה שישוע שילם בחייו כדי לכפר על החטא. הוא שחרר מקללת החטא את אלה שאלוהים בחר בהם. שאול השליח מרחיב בעניין הזה ברומים ה' ובראשונה לקורינתים ט"ו.

בספר ההתגלות מתוארת ירושלים החדשה, שבה לא יהיו עוד מוות וכאב. באותם ימים ישוב המצב לקדמותו, כפי שהיה בגן עדן.

הקשר ברור. אם נחליט בניגוד לכתוב שהעולם קיים מיליוני שנים, הרי שכל הבטחותיו של אלוהים מאבדות את תוקפן ואמונתנו אינה אלא הבל.

טענה שנייה

לפי בראשית א', השמש נבראה רק ביום הרביעי. איך יכלו להיות יום וערב בשלושת הימים הראשונים אם השמש עדיין לא נבראה?

תשובות

א.      גם כאן המפתח טמון בדרך שבה אנחנו מתייחסים לכתבי הקודש. בכל ששת ימי הבריאה נאמר "ערב ובוקר", ולכל יום ניתן מספרו. הדבר נכון גם לגבי שלושת הימים הראשונים, כשעדיין לא הייתה שמש, וגם לגבי שלושת הימים האחרונים - לאחר שכבר נבראה. לכן עלינו לגזור גזרה שווה לגבי כל ימי הבריאה.

ב.      האור היה קיים עוד לפני שהשמש נבראה. היום והלילה נוצרים עם חילופי האור וסיבובו של כדור הארץ. לפי בראשית א' 3, אלוהים ברא את האור כבר ביום הראשון. לכן הביטוי "ערב ובוקר" מעיד על כך שכדור הארץ הסתובב על צירו כבר מן ההתחלה, וכשיש אור בצד אחד, הצד השני חשוך.

מה היה מקורו של האור ביום הראשון? הדבר לא נאמר במפורש, אבל ברור שאלוהים ברא אור כך שהיו הבדלים בין היום ללילה. ביום הרביעי אלוהים ברא את השמש כדי למשול באור שאותו הוא ברא ביום הראשון. בעתיד לא נזדקק עוד לאור השמש, משום שכבוד אלוהים יהיה מקור האור (התג' כ"א 23).

יתכן שאלוהים לא ברא את השמש ביום הראשון כדי להראות שהיא אינה חשובה מיתר הדברים שנבראו, כפי שרבים חושבים. כדור הארץ לא נוצר מהשמש, בניגוד לטענתם של מדענים רבים. השמש נבראה על ידי אלוהים כדי למלא את התפקיד שהוא הועיד לה (ברא' א' 16).

במהלך ההיסטוריה סגדו רבים לשמש. אלוהים הזהיר את ישראל שלא לעבוד את השמש כפי שנהגו עמי האזור (דבר' ד' 19). בני ישראל נצטוו לעבוד את הבורא ולא את הנברא (רומ' א' 25).

לא הרבה השתנה מאז. גם היום סבורים מדענים רבים (אלה שמאמינים בתאוריית המפץ הגדול, למשל) שהשמש הייתה קיימת לפני כדור הארץ. הם מאמינים שאנרגיית השמש היא שיצרה את החיים על פני כדור הארץ. היום, כמו לפני אלפי שנים, אנשים מייחסים לשמש יכולת שיש רק לאלוהים.

מעניין לקרוא את דבריו של תיאופילוס, אחד מאבות הקהילה שכתב: "ביום הרביעי נבראו המאורות. אלוהים יודע הכול מראש, ולכן גם ידע שיקומו פילוסופים טיפשים שיטענו שמה שקיים על הארץ נוצר מהכוכבים. כדי להבהיר את האמת נבראו הצמחים עוד לפני שהיו כוכבים בשמים. הרי לא יתכן שדבר מסוים יִצוֹר משהו שקדם לו".

טענה שלישית

שמעון פטרוס אמר: "יום אחד כאלף שנים בעיני ה', ואלף שנים כיום אחד" (פטר"ב ג' 8). לכן יתכן שימי הבריאה נמשכו יותר מ-24 שעות.

תשובות

א.      הפסוק הזה אינו קשור כלל לבריאה ואינו דן בששת ימי הבריאה.

ב.      פטרוס עורך כאן השוואה, ואינו אומר שיום אחד שווה לאלף שנים. הוא רק משווה בין שתי תקופות הזמן האלה, ואומר שיום אחד הוא כאלף שנים בעיני אלוהים משום שאלוהים אינו כפוף לזמן. בניגוד לבני האדם, אלוהים אינו מוגבל על ידי הזמן. מה שנראה לנו כפרק זמן ממושך, למשל הציפייה לשובו של המשיח (על כך בדיוק מדבר שמעון פטרוס), או מה שנראה לנו כזמן קצר, אינו משנה כלל לאלוהים משום שהוא אינו מושפע מהזמן.

ג.       חלקו השני של הפסוק - "אלף שנים כיום אחד", בעצם מרוקן מתוכן את הטענה כולה. הרי איש אינו יכול לומר שיום אחד שווה לאלף שנים.

ד.      בכתבי הקודש גם נאמר "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמוּרה בלילה" (תהל' צ' 4). כאן אומר מחבר המזמור שאלף שנים הם כמו אשמורת (כארבע שעות). כלומר, אלף שנים משולות ליום שכבר עבר, ואפילו לא ליום שלם. מדוע? כי אלוהים אינו מוגבל על ידי דבר, והוא ריבון גם בנוגע לזמן.

מי שימשיך ויטען שיום שווה לאלף שנים, יצטרך להודות בכך שיונה שהה בבטן הדג 3,000 שנה, או שישוע עדיין לא קם מהמתים!

טענה רביעית

כשאנחנו מתעקשים שהעולם נברא בשישה ימים רגילים, אנחנו בעצם מגבילים את אלוהים וקובעים מה הוא עשה וכיצד.

תשובה

הקביעה שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים אינה מגבילה אותו. אנחנו מגבילים רק את עצמנו, משום שאיננו מתירים לעצמנו לחשוב ככל העולה על רוחנו. חוץ מזה, אם אלוהים הוא זה שכתב את כתבי הקודש וגם זה שברא את העולם, מדוע שלא נאמין לו? שישה ימים מספקים די והותר זמן לאלוהים כדי לברוא את העולם, והעובדה שהוא ברא הכול בזמן כה קצר רק מדגישה את כוחו ועוצמתו. מי שטוען שהעולם נברא במיליוני שנים בעצם תומך ברעיון שהעולם הוא תוצר של מקריות ולא של תכנון.

טענה חמישית

לא יעלה על הדעת שאדם הראשון ביצע ביום אחד (ביום השישי) את כל מה שהוטל עליו, למשל מתן שמות לכל בעלי החיים.

תשובה

אלוהים לא ציווה על אדם לכנות בשם את כל בעלי החיים: "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חיית השדה" (ברא' ב' 20). הביטוי "כל חיית השדה" אינו כולל את כל בעלי החיים שחיו אז. למשל, הוא לא היה צריך לקרוא בשם לרמשים (ראה ברא' א' 25) ולבעלי החיים שחיים בים. ברור גם שמספר המינים אז היה קטן ממספר הסוגים הקיימים היום.

אלה שטוענים שאדם לא היה מסוגל לקרוא בשמות לכל החיות בפחות מיום אחד, בעצם טוענים שהם בעצמם אינם מסוגלים לכך, ומניחים שגם אדם לא היה מסוגל. אבל חשוב לזכור שהמוח האנושי בימינו הוא תוצר של 6,000 שנות חטא וקללה. לפני החטא האדם היה מושלם, וכך גם מוחו.

כשאלוהים ברא את אדם הוא בוודאי ברא אותו עם ידע, עם שפה ועם מידע. אדם הרי נברא כבוגר, לא כתינוק. לכן סביר להניח שנברא גם עם יכולות של אדם בוגר, ובלי ההשפעה ההרסנית של החטא. הרי אדם הבין היטב את האזהרה של אלוהים בעניין עץ הדעת. אדם גם הבין שעליו לעבוד בגן.

אין סיבה לחשוב שאדם, שהיה מושלם, יתקשה לבצע את המשימה שהטיל עליו אלוהים. למעשה הוא הזדקק לפחות מיום אחד כדי להשלים אותה.

(מאמר מורחב בנושא התפרסם במעט לעת 98)

טענה שישית

תיאור הבריאה בבראשית ב' שונה מזה שבבראשית א'. לכן אין לקבל את התיאור שבבראשית א' כלשונו.

תשובה

בראשית ב' אינו שונה מבראשית א' בכל מה שקשור לתיאור הבריאה. ההבדל העיקרי הוא שבפרק ב' היום השישי מתואר בפירוט רב יותר. פרק א' מספק תיאור כללי של בריאת העולם. פרק ב' מתמקד בגן העדן, בבריאת האדם ובתפקיד שהוטל עליו.

לאחר שאדם נברא, עוד לפני שנבראה חווה, קרה דבר מעניין: "ויִצֶר ה' אלוהים מן האדמה כל חיית השדה ואת כל עוף השמים, ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה - הוא שמו" (ב' 19). לכאורה נדמה שיש סתירה בין הסדר שמתואר בפרק א' לבין הפסוק הזה, שלפיו החיות נבראו לאחר שאלוהים ברא את אדם. אבל אין כאן סתירה. על פי העברית התנ"כית אפשר שהפועל "ויצר" (פס' 19) מציין הווה או עבר. הכול תלוי בהקשר. אם כך אין כל בעיה עם מה שכתוב בפרק א'.

בפרק ב' גם כתוב: "כל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלוהים על הארץ, ואדם אין לעבוד את האדמה... ויצר ה' אלוהים את האדם... ויצמח ה' אלוהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה..." (פס' 5-9). שוב נראה כאילו האדם נברא לפני הצמחים. אבל כאן מדובר כנראה בצמחייה מתורבתת שנזקקה לאדם שיטפח אותה. בפסוק 9 מדובר על עצים שצמחו בתוך גן עדן, ולא בכל העצים שבעולם.

ישוע ציטט את תיאור הבריאה (מתי י"ט 3-6) משני הפרקים גם יחד (ברא' א' 27 וב' 24). הוא לא חשב שיש סתירה ביניהם.

טענה שביעית

על היום השביעי לא נאמר "ויהי ערב ויהי בוקר". לכן אנחנו עדיין נמצאים ביום השביעי. אם היום השביעי אינו בן 24 שעות, יתכן שכך זה גם עם שאר הימים.

תשובה

כאמור, בעשרת הדיברות כתוב בפירוש שעלינו לעבוד שישה ימים ולשבות ביום השביעי.

אלוהים לא אמר שביום השביעי הוא לא עשה דבר, אלא ששבת ממלאכת הבריאה. גם היום אלוהים פועל. הוא אומנם אינו בורא, אבל הוא מקיים את העולם, שולט בו, פועל בחייהם של אנשים ומוליד אותם מחדש.

מכיוון שהמילה "יום" מופיעה בלוויית מספר ("ביום השביעי"), ברור שמדובר ביום רגיל. בבראשית ג' קילל אלוהים את האדמה בגלל חטאם של אדם וחווה (ראה גם רומ' ח' 22), ואין זה סביר שאלוהים היה מצווה עלינו לקדש את השבת אם הוא עצמו קילל במהלכו את הבריאה. העולם בימינו נמצא תחת קללה, ואין ספק שאיננו חיים ביום קדוש שנמשך בלי הפסקה. חוץ מזה, מי שטוען שהיום השביעי אינו יום רגיל משום שלא נאמר עליו "ערב ובוקר", בעצם מודה ששאר הימים הם כן ימים רגילים.

טענה שמינית

בבראשית ב' 4 כתוב: "אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם, ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים". המילה "יום" מתייחסת בפירוש לכל הבריאה, ולכן אפשר להסיק שיום אינו 24 שעות.

תשובה

כבר אמרנו שלמילה "יום" יש יותר ממשמעות אחת, שנקבעת על פי ההקשר. המילה אינה מוזכרת כאן לצד מספר, וגם הביטוי "ערב ובוקר" אינו מופיע כאן. לפי ההקשר ברור שהכוונה היא לזמן שבו אלוהים עשה את העולם.

בעיות נוספות שמתעוררות כשמקבלים את הרעיון שכל יום בבריאה מייצג מיליוני שנים

כתוב שהצמחים נבראו ביום השלישי, הציפורים ביום החמישי והחרקים ביום השישי. אם אכן חלפו מיליוני שנים בין יום ליום, כיצד הצליחו הצמחים להתרבות? הרי רבים מהם זקוקים לשיתוף הפעולה (סימביוזה) של הציפורים והחרקים.

יש הטוענים שכתוב שאלוהים עשה את השמש, הירח והכוכבים (ברא' א' 16), ולא ברא אותם, וכי עובדה זו מוכיחה שהם היו קיימים עוד קודם וכי ביום הרביעי אלוהים רק גילה אותם. אבל בשמות כ' 11 כתוב: "ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". ברור שהמילה "עשה" בפסוק זה זהה במשמעותה למילה "ברא". נוסף על כך, כשאלוהים ברא את האדם הוא אמר: "נעשה אדם בצלמנו... ויברא אלוהים את האדם" (א' 26-27). ברור שאין כאן הבדל בין משמעות המילה "ברא" לבין זו של "עשה".

משיחיים שטוענים שימי הבריאה היו ימים ארוכים בני מיליוני שנים, בעצם מנסים להתאים את הנאמר בכתבי הקודש לעמדתם של מדענים התומכים באבולוציה. אבל אפשר להבחין בקלות בסתירות בין שתי העמדות:

 

עמדת כתבי הקודש

 

כדור הארץ היה קיים לפני השמש והכוכבים

העולם היה מכוסה מים

קודם כול נוצר הים ורק אחר כך היבשות

החיים נוצרו לראשונה על היבשה

צמחים היו קיימים לפני השמש

העופות היו קיימים לפני חיות היבש

לוויתנים חיו לפני חיות היבשה

עמדתם של אלה שטוענים

 שכדור הארץ קיים מיליוני שנים

השמש והכוכבים נוצרו לפני כדור הארץ

העולם הוא גוש מותך

 קודם כול נוצרו היבשות ורק אחר כך הים

החיים נוצרו לראשונה במים

השמש הייתה קיימת זמן רב לפני הצמחים

חיות היבשה היו קיימים לפני העופות

חיות היבשה חיו לפני הלוויתנים

 

מי שאינו מוכן לקבל את העובדה שהעולם נברא בשישה ימים רגילים, בעצם מעניק לדעותיו סמכות גבוהה מזו של כתבי הקודש.

מה זה חשוב?

ההתייחסות שלנו לתיאור הבריאה משפיעה על המידה שבה אנחנו מבינים את הבשורה כולה. אם העולם הוא אכן תוצר של תהליכים אבולוציוניים, הרי שהמוות אינו תוצאה של החטא אלא משהו מבורך שמקדם את התהליך.

אם איננו מקבלים את תיאור הבריאה כלשונו, אלא מפרשים אותו לאור מחשבות ורעיונות שאינם מבוססים על כתבי הקודש, אין כל סיבה שלא נעשה כך גם לגבי קטעים אחרים. בכל פעם שלא נאהב את מה שהכתוב אומר, נשנה את המשמעות כראות עינינו.

חשוב גם לזכור שמדע ואבולוציה אינם מילים נרדפות, ושלא כל המדענים תומכים בתורת האבולוציה ובמפץ הגדול. נוסף על כך, אלוהים עומד מעל למדע. מבחינה מדעית אין אפשרות שאדם יקום מהמתים, אבל אלעזר קם וכמובן גם ישוע. אם לא נאמין שהעולם נברא כמו שמתואר בכתובים, מדוע שנאמין שישוע אכן קם מהמתים? ואם לא נאמין שישוע קם מהמתים, לשווא אמונתנו. יוצא שאנחנו עדיין שרויים בחטאינו ואומללים מכל אדם (קור"א ט"ו 17-19).

מרטין לותר אמר: "מי שלומד את כתבי הקודש חייב להתייחס לכתוב כפשוטו בכל מקום שזה אפשרי, ולא לסטות מהמשמעות המקורית. חשוב לומר: אין בעולם דברים ברורים וחד משמעיים יותר מדבר אלוהים".

עלינו לזכור שדבר אלוהים הוא יחיד ומיוחד. שאול החמיא לתסלוניקים: "קיבלתם את דבר אלוהים ששמעתם מאתנו. קיבלתם אותו לא כדבר בני אדם, אלא כפי שהוא באמת - דבר אלוהים" (תסל"א ב' 13).

כך עלינו להתייחס לדבר אלוהים - מבראשית א' ועד להתגלות כ"ב.

 

המאמר  Six Days or Millions of Years?

מתוך Answers in Genesis

 

 

 

תיאופילוס

הבישוף השביעי של אנטיוכיה. גדל באזור נהר הפרת וחזר בתשובה לאחר שקרא את דבר אלוהים והאמין בכתוב. הפרטים הידועים לנו עליו שאובים מהספרים שכתב לעובד אלילים ששמו אנטוליקוס אשר עסק בתאולוגיה ובפילוסופיה. מדובר בשלושה כרכים - לאנטוליקוס שמם - שנכתבו כל אחד בנפרד בשנת 182 לספירה.

תיאופילוס כתב לו על עליונות אלוהים, על אלוהים הבורא ועל כך שההוראה של דבר אלוהים נשגבת לעומת ההוראה הנחותה של עובדי האלילים.

תיאופילוס חונך כיווני והיה לו ידע בשפה העברית. הוא כתב ספרים נוספים אבל כולם אבדו. תאריך מותו אינו ידוע בוודאות וככל הנראה הוא נפטר בין השנים 185 ל-191 לספירה.

6 ימים... באמת!

אלוהים יכול היה לברוא את העולם בהרבה פחות זמן וזאת משום שהוא כל-יכול!

הוא ברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי לא משום שהיה זקוק למנוחה, אלא משום שרצה ללמד אותנו שאנחנו זקוקים ליום מנוחה וליום שבו נתמקד באלוהים.

 

"זכור את יום השבת לקדשו. ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי יום שבת לה' אלוהיך. לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום השביעי. על כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו" (שמות כ' 8-11).