כשאתה אומר יום – למה אתה מתכוון?

מאת אנדי מקינטוש

 

יש אנשים שחושבים שכאשר אלוהים אמר "יום" בבראשית א' הוא לא התכוון ליממה בת 24 שעות. אם המילה" יום" מתייחסת למיליוני שנים הרי שגם המילה "לילה" מתייחסת למיליוני שנים

 

בקיץ 2001 ביקרתי בארצות הברית והייתה לי הזכות ללמד במספר קהילות אודות חשיבותו של נושא הבריאה. בתום אחד השיעורים ניגש אלי בחור וביקש לדבר אתי. הוא היה מודאג משום שהצהרתי שהעולם נברא בשישה ימים. לדבריו, הצהרה כזאת מרמזת על כך שמאמינים כנים שחושבים אחרת אינם נאמנים לכתובים. במילים אחרות, הבחור חשש שעודדתי פילוג בין מאמינים כשאמרתי שחשוב להאמין בהיסטוריה כפי שהיא מתוארת בבראשית, פשוטה כמשמעה (כלומר, שהעולם נברא בשישה ימים). הוא חשב כך גם משום שפרשנים ידועי שם אינם שמים דגש על חשיבות האמינות של תיאור הבריאה בספר בראשית.

זו לא הייתה הפעם היחידה שבה מישהו הביע בפנַי חשש כזה. משיחיים רבים מוכנים להאמין שפרשנויות שונות בנושאים כמו הבריאה עוסקות בעצם בעניינים פעוטים שאין להם חשיבות ושאינם קשורים ישירות לבשורה. כמובן שהדעה הזו רווחת בקרב משיחיים כנים שרוצים להישאר נאמנים לכתובים. רבים מהם הם רועי קהילות שאלוהים בירך בשפע. האם נכון להפוך את נושא הבריאה לנושא כל-כך חיוני וחשוב?

במאמר זה אנסה לענות על שאלה זו ולהתייחס לחששותיו של הבחור. התרשמתי מרצונו להתחשב באחרים, והחלטתי לחשוב על דבריו ולבחון אותם.

"יום" אינו באמת "יום"

כשהתחלתי לדבר עם הבחור, העניין הראשון שהדגשתי הוא שאם הכתובים מהווים את הסמכות העליונה בכל ענייני האמונה וההתנהגות, אז חוסר בהירות כבר בפרקים ובפסוקים הראשונים של הספר מרמז על אי-דיוק ועל חוסר בהירות גם בפרקים הבאים. ידידי טען שאיננו יכולים לומר בוודאות מה הכוונה במילה "יום" שמוזכרת בספר בראשית. כלומר, יכול להיות ש"יום" היה תקופה ארוכה מאוד, שבה התרחשה האבולוציה.

אבל פרשנות נאמנה למילה "יום" מלמדת ש

* המילה "יום" מתייחסת ליממה או לשעות שבהן יש אור בחוץ. הכתובים אכן משתמשים במילה "יום" כדי לתאר תקופה בלתי מוגדרת (כמו "יום ה' "), אבל במקרים כאלה ההקשר הוא ברור וניתן להבין למה הכוונה. כמו כן יש חשיבות רבה לכך שבכתובים מופיעה מילה אחרת כדי לתאר תקופה בלתי מוגדרת - "עולם" (אחוזת עולם, ברית עולם, עד עולם), אבל איננו מוצאים אותה בספר בראשית כשמדובר בבריאה.

* באותו הקשר של המילה "יום" מופיע בבראשית א' גם המשפט " ויהי ערב ויהי בוקר", שללא כל ספק מתייחס ליממה.

* החזרה על המשפט " ויהי ערב ויהי בוקר" (יממה), לצד ציון כל יום שעבר ("ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", "ויהי ערב ויהי בוקר יום שני", וכן הלאה), מתייחסת תמיד ליום רגיל.

* הפסוקים "ויאמר אלוהים: 'יהי אור' ויהי אור... ויקרא אלוהים לאור 'יום' " (ברא' א' 3, 5) מצביעים על ההפרדה של האור מן החושך, ועל קיומו של יום רגיל כפי שאנחנו מכירים אותו.

* ההתייחסות למילה "לילה": "ולחושך קרא לילה" (פס' 5) מצביעה על יממה בת 24 שעות. אם המילה "יום" מתייחסת למיליוני שנים, הרי שגם המילה "לילה" מתייחסת למיליוני שנים, אבל אפילו חסידי האבולוציה הנלהבים ביותר אינם חושבים שהיו עידנים של אור וחושך בזה אחר זה.

"זכור את יום השבת לקדשו... כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וינח ביום השביעי..." (שמות כ' 8, 11). משמעות המילה "יום" בפסוקים אלו היא ברורה. המצווה לשמור את השבת מתייחסת ליום רגיל בן 24 שעות, מכיוון שמדובר בבירור על מנוחה של יום אחד אחרי שישה ימי עבודה. באותו פסוק עצמו יש התייחסות גם לימי הבריאה.

גם לאחר שאיש שיחי שמע את הטענות האלו, הוא המשיך להתעקש על כך ש"יום" איננו יום רגיל. אבל כשקוראים את הכתובים (ללא עזרתם של מקורות אחרים), מה אומר הכתוב? הכתוב מתייחס ליום נורמלי, רגיל ופשוט!

תגובתו פקחה את עינַי ועזרה לי להבין את היסוד של הטענות ששוללות את הבריאה בשישה ימים. הבנתי שאסור לנו להתחמק מאחריותנו ללמד את האמת ולהכריז אותה. הטעות נובעת מחוסר אמונה בסמכותם המוחלטת של הכתובים. טעות זו נעשית לא רק בנושא הבריאה והאבולוציה, אלא גם בעניינים אחרים. זוהי הטעות העיקרית של הקהילות המשיחיות כיום. אנשים מעדיפים חוכמת אדם על פני נאמנות לכתובים.

זו הסיבה שלדעתו של ידידי הצעיר "יום" אינו באמת "יום".

"עפר" אינו באמת "עפר"

דיברנו באריכות על בריאת האדם ועל העובדה שהכתובים מספרים בהרחבה על בריאת אדם וחווה. סיפור בריאתם של אדם וחווה מוזכר בשני הפרקים הראשונים של ספר בראשית. יש אנשים הטוענים שיש בעצם שתי גרסאות לבריאת האדם, אבל האמת היא שהפרק השני פשוט מרחיב את סיפור בריאת האדם שמובא בפרק הראשון.

לפי בראשית א' וב', אין מקום לתאוריית האבולוציה. אלוהים לא השתמש בקוף כדי ליצור את אדם. אלוהים השתמש בעפר. מעולם לא היה אדם פרהיסטורי, כפי שטוענת האבולוציה. אלוהים ברא את אדם וחווה מבראשית (מתי י"ט 4). באותו פסוק גם נאמר שהמשיח לימד מהו מקור המינים – הזכר והנקבה: "הבורא עשה אותם זכר ונקבה מבראשית" (פס' 4). דבריו של ישוע בעניין זה יכולים להספיק, אבל שאול בכל זאת ממשיך ומבסס את טענתו על האמת, על כך שאדם נברא לפני חווה, מעפר הארץ, ולא על תאוריית "מוצא האדם מן הקוף". שאול אומר בפירוש ש"אדם נוצר ראשונה ואחרי כן חווה" (טימ"א ב' 13).

מן הראוי להתייחס לעניין נוסף שמעסיק מאמינים רבים בקהילה: תפקידו של הגבר כראש המשפחה. זה לא אומר שערכו של הגבר עולה על זה של האישה או להפך. אלוהים פשוט הקצה תפקיד שונה לכל אחד, ואנחנו נוכל למלא את יעודנו כראוי רק אם נאמין בדבר אלוהים ונציית לו. זוהי חובתנו - להיכנע לדבר אלוהים. ושאול מדבר על כך בהקשר של בריאת הגבר והאישה - אלוהים יצר את אדם ראשונה ואחר כך את האישה.

מי שמתכחש לאמת הזו בעצם מתכחש לתנ"ך ולברית החדשה. שאול מתבסס על ספר בראשית, כדי להבהיר כיצד עלינו להבין את הקטע. אם הומינידים פרהיסטוריים אכן היו קיימים, אדם היה צריך להיוולד בדרך כלשהי מאישה פרהיסטורית, והטענה במתי י"ט ובראשונה לטימותיאוס ב' היו הופכות לחסרות משמעות. כשאנחנו מעוותים את משמעות הכתוב, אנחנו מסכנים את עצמנו מבחינה רוחנית. דרשן מפורסם אמר פעם שמחשבה כזו תרחיק אותנו מן האמת: "עלינו להאמין בשלמות הכתובים. עלינו להאמין באמיתות ההיסטוריה של כתבי הקודש ובמה שהם מלמדים. כישלון בתחום הזה מעיד על התרחקות מהאמת. יש היום אנשים שאומרים, 'כן, אנחנו מאמינים באמיתות הכתובים ובסמכותם בכל ענייני האמונה, אבל כמובן שלא נפנה לכתובים בענייני מדע...'. לדעתם קיימים שני מקורות סמכות לשני סוגים של התגלות: האחד הוא כתבי הקודש והשני הוא הטבע. 'שני מקורות אלו משלימים זה את זה', הם אומרים, 'לכן עלינו לפנות לכתובים בענייני הנפש ולא כדי למצוא את התגלות אלוהים בטבע. כדי למצוא את התגלותו בטבע, עלינו לפנות למדע'. עלינו למחות על כך נמרצות! עלינו להכריז שאנחנו מאמינים באמת ההיסטורית שמתוארת בפרקים הראשונים של ספר בראשית".

כשהעליתי בפני אותו בחור את הטיעונים האלו, הוא העיר שאולי משמעות המילה "עפר" שונה מזו שיש לה כיום. מחשבה כזאת העניקה לאבולוציה דריסת רגל, ופרשנים משיחיים רבים דוגלים בה. אבל הכתובים אומרים בבירור שנוצרנו מעפר ושאליו נשוב כשנמות. הערתי את תשומת לבו של ידידי לעובדה הזו ושאלתי אותו האם נשוב לעפר על פי הפסוק: "הכול הולך אל מקום אחד, הכול היה מן העפר והכול שב אל העפר" (קהלת ג' 20)? הוא לא יכול היה להכחיש את אמיתוּת הפסוק ואת משמעותו. עברנו לפסוק נוסף, שמצהיר בבירור ש"האדם הראשון הוא עפר מן האדמה" (קור"א ט"ו 47). בפרק זה, שמדבר על תחיית הגוף, שאול משווה בין "האדם הראשון" שנוצר מן האדמה לבין תחיית גופו של "האדם השני", המשיח. האדם הראשון חייב להיות "ראשון" (כלומר, לא היה אחר לפניו), אחרת טיעונו של שאול מאבד את תוקפו. בנוסף לכך, האדם חייב להיות מן האדמה. למרות כל מאמצַי, נראה היה שהבחור לא הבין את דברַי. הוא המשיך להתעקש שהמילה "עפר" אינה באמת "עפר".

"מוות" אינו באמת "מוות"

השיחה הארוכה שלנו הגיעה לשיאים כשהתחלנו לחשוב על לב הבשורה: חטא, מוות וישועה. הבחור הזה, כמו רבים אחרים, מבין שהישועה היא חיונית ביותר. איש לא ישכנע אותו שאין זה כך. אבל עדיין ישנו פגם בסיסי בצורת החשיבה שלו ושל רבים אחרים, שאינם חופרים עמוק מספיק ואינם מגיעים לשורשי עקרונות האמונה הקיימים עוד מבראשית.

"כי ביום אוכלך ממנו מות תמות!", אמר אלוהים לאדם (ברא' ב' 17). המוות חדר לעולם בעקבות החטא, ולא לפניו. "שכר החטא הוא מוות" (רומ' ו' 23). המוות הוא תוצאה של החטא. הטענה השגורה ביותר נגד אמת זו היא שמדובר במוות רוחני בלבד, בניתוק מאלוהים, ולא במוות גופני שכבר היה חלק מניסיון החיים של האדם הפרהיסטורי. אבל למרות שהטענה הזו נשמעת הגיונית, היא מנוגדת לכתובים מהסיבות הבאות:

* "כי ביום אוכלך ממנו מות תמות!" (פס' 17). המוות בפסוק הזה הוא בעל משמעות רבה. הכתוב אומר בבירור: "מות תמות!". כשאדם וחווה חטאו, משהו השתנה מיד. הם נותקו מאלוהים. עובדה שמיד לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע, הם התחבאו מפני אלוהים. 900 שנה בערך לאחר מכן, אדם מת.

* המוות הגופני של אדם הוא חלק מהעונש על כך שחטא: "שכן כמו שבאדם הכול מתים, כך גם במשיח הכול יחיו" (קור"א ט"ו 22). הפרק הזה מדבר על אדם שנוצר מן האדמה ועל תחיית הגוף שבאה בניגוד למוות שהביא אדם לעולם. לכן ברור שהמוות שהובטח לאדם היה גם מוות גופני.

* ההבנה שמוות הוא תוצאה של חטא היא הבסיס להבנת מותו של המשיח על הצלב. המשיח מת מוות רוחני ומוות גופני. אם מוות גופני אינו חלק מהעונש על החטא, מדוע המשיח מת מוות גופני? כתוב ש"ישוע צעק שוב בקול גדול ונפח את רוחו" (מתי כ"ז 50). מילותיו האחרונות של ישוע על הצלב היו: "אבי, בידך אפקיד רוחי". מיד אחר כך הוא נפח את רוחו (לוקס כ"ג 46).

* לפני מותו הגופני ישוע חווה גם מוות רוחני. כשהיה על הצלב, הוא זעק בכאב: "אלי, אלי, למה עזבתני?" (מתי כ"ז 46), ולא זכה לתשובה משום שאלוהים האב באמת עזב אותו. ובכן, האמת הנפלאה, ש"המשיח מת בעד חטאינו, לפי הכתובים" (קור"א ט"ו 3), צריכה להיות מובנת לאור מה שמלמד הפרק הזה על מוות ועל תחייה. המשיח מת עבור חטאינו. למחשבה שהתוצאה היחידה של חטאו של האדם הוא מוות רוחני יש השלכות מרחיקות לכת לגבי הדרך שבה אנחנו מבינים את כפרת המשיח. מוות רוחני ומוות גופני הם, ללא כל ספק, תוצאות החטא הראשון.

הבחור ששוחחתי עמו התעקש שחטאו של אדם הביא למוות רוחני ולא למוות גופני. שלוש פעמים הוא טען שאין להבין את המילים כפשוטן. בלבו בעצם קינן חוסר אמונה. הכתובים מזהירים: "הישמרו, אחַי, שלא יהיה באיש מכם לב מרושע וחסר אמונה, הסוטה מאלוהים חיים" (עבר' ג' 12).

יום... עפר... מוות - שלושה מושגים שקשורים לבריאת העולם, ושאם לא נבין אותם כהלכה, יתערערו יסודות אמונתנו.

 

המאמר "3-D" Creation

מתוך The Banne of Truth, October 2002