השיטפון הגדול

מאת קן האם

 

מי שמטיל ספק בתיאור הבריאה, סופו שיטיל ספק בסמכות כתבי הקודש כולם

 

 

בשנת 1925 הוזמן ויליאם ג'נינגס ברייאן, שנחשב אז לנציגם של המשיחיים במדינת טנסי שבארצות הברית, לריאיון ברדיו. המראיין, קלרנס דראו, חקר את ברייאן אודות אמונתו.

הנה חלק מהריאיון:

דראו: מר ברייאן, האם אתה יכול לומר מה גילו של כדור הארץ?

ברייאן: לא אדוני, אינני יכול.

דראו: האם תוכל להעריך את גילו?

ברייאן: לא. אני יכול לנקוב במספר שקרוב להערכת המדענים, אבל אני מעוניין לדייק, ולא לנחש.

דראו: האם הביטוי "ויהי ערב ויהי בוקר - יום אחד" מדבר על 24 שעות?

ברייאן: אינני חושב שהמשמעות היא בהכרח יממה של 24 שעות.

דראו: וכשכתוב "ויקרא אלוהים לרקיע 'שמים'. ויהי ערב ויהי בוקר - יום שני", האם מדובר ביממה בת 24 שעות?

ברייאן: לא בהכרח. אני חושב שלאלוהים שאנחנו מאמינים בו אין כל בעיה לברוא עולם בשישה ימים, בשש שנים, בשישה מיליוני שנים או בשישה מיליארדי שנים. אינני חושב שזה כל כך חשוב אם אנחנו חושבים כך או אחרת.

דראו: כלומר, הביטוי "ויהי ערב ויהי בוקר" מציין תקופה, ולאו דווקא יום, אולי אפילו תקופה ארוכה מאוד, נכון?

ברייאן: יתכן.

דראו: הבריאה, אם כך, התרחשה במשך תקופה מאוד ארוכה.

ברייאן: יתכן שבמשך מיליוני שנים.

בנקודה זו הבין דראו שהוא ניצח במאבק על דעת הקהל. בתור אדם לא-מאמין דראו ידע שהתיאור בבראשית א' כתוב בשפה ברורה, ושמשמעותו שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים רגילים. דראו ידע שאם יוכל להוכיח לקהל מאזיניו שהמשיחיים אינם מאמינים בכתבי הקודש כפי שהם מתיימרים להאמין בהם, רבים ישתכנעו שהאמונה המשיחית ריקה מתוכן. זו הייתה כוונתו כשהחל בריאיון.

הוא אכן הצליח להוכיח למאזיניו שהאדם שיִצג את המשיחיים לא ממש האמין בכתבי הקודש, או לפחות במה שכתוב בספר בראשית, ושאפשר לסמוך על המדענים בכל מה שקשור לגיל כדור הארץ. אני בטוח שברייאן הזדעזע מאוחר יותר, כשהבין שהשתמע מדבריו שאין זה חשוב מה אלוהים אמר, ושאנחנו רשאים לפרש את הכתוב על פי מידע שאינו מצוי בכתבי הקודש.

הריאיון הזה היה נקודת מפנה. לאחר מכן פחתה ההשפעה של המשיחיים באותה מדינה. ברייאן בעצם אמר לעולם החילוני שהמשיחיים אינם מתייחסים לכתבי הקודש ברצינות, בניגוד למה שהם מעידים על עצמם. בעקבות הריאיון התעורר ספק בלבם של רבים בכל מה שנוגע לסמכות של כתבי הקודש.

קהילות רבות בימינו אינן מתייחסות לכתבי הקודש ברצינות הראויה, ואינן רואות בהם את הסמכות האחת והיחידה. מאמינים רבים מטילים ספק בתיאור הבריאה, מתכחשים לתקומתו של המשיח, לאלוהותו או לאנושיותו. בעולם המערבי ישנן קהילות שאינן אוסרות יחסים הומוסקסואליים, מפני שהיום זה דבר מקובל בחברה.

חשוב או לא חשוב?

רועה קהילה אמר לי לא מזמן: "אין זה חשוב אם ששת ימי הבריאה היו ימים בני 24 שעות או תקופות ארוכות יותר. אין זו נקודה חשוב כמו תקומת המשיח למשל. שאול כתב לקורינתים: 'אם המשיח לא קם, הכרזתנו הבל וגם אמונתכם הבל' (קור"א ט"ו 14). כשמדובר בששת ימי הבריאה, יש מקום למגוון של דעות, אבל לא כשמדובר בתקומת המשיח. אם מישהו מאמין שהעולם נברא במשך מיליוני שנים ולא במשך שישה ימים, זה לא ממש משפיע על הישועה שלו. אבל אם מישהו מתכחש לתקומת המשיח - אמונתו הבל. אין לו ישועה".

לפני שנתייחס לטענה הזאת, כדאי לשים לב לשינויים שחלו בעולם בשנים האחרונות. לפני מלחמת העולם השנייה, למשל, כ-40% מאזרחי בריטניה נהגו להשתתף באספות קהילה. כיום מגיעים לאסיפות רק כ-7.5% מהבריטים. אם המגמה הזאת תימשך, בתוך ארבעים שנה רק כחצי אחוז מהבריטים ישתתפו באספות קהילה. בתי קהילה רבים בבריטניה יהפכו לבנייני משרדים, למרכזי קניות ולמוזאונים.

התופעה הזאת מתרחשת גם בארצות הברית. במובנים רבים המשיחיוּת איבדה את השפעתה על החברה האמריקנית. גם מדינות אחרות איבדו את הגישה המשיחית שאפיינה אותן.

האם יש קשר בין התרופפות ההשפעה המשיחית לבין הוויכוח על משך בריאתו של העולם למשל?

שימו לב לדברי שאול השליח: "מסרתי לכם בראש ובראשונה מה שגם קיבלתי, שהמשיח מת בעד חטאינו, לפי הכתובים, נקבר וקם לתחייה ביום השלישי, לפי הכתובים" (קור"א ט"ו 3-4).

אנחנו יודעים שהמשיח מת עבור חטאינו וקם לתחייה, משום שכך אומרים כתבי הקודש -שהם  דברו של אלוהים. את דבר אלוהים יש להבין בהקשרו, על פי השפה והתקופה שבה הוא נכתב, וכפי שהבינו אותו האנשים שחיו בזמן שהוא נכתב. רק כך יש לפרש את כתבי הקודש. (עוד על נושא זה אפשר לקרוא בחוברת "פשוטו כמשמעו" שהופקה על ידי "החותם".)

ברור שאמונתנו בתקומת המשיח אינה תלויה בתמיכתם של המדענים בעמדה הזו. גם לא ראינו בעינינו את ישוע קם מהמתים. אילו הסתמכנו על המדענים, לא היינו מאמינים שישוע קם מהמתים כי הרי הם אינם מסכימים שכך היה.

מעניין שתאולוגים רבים מודים שעל פי בראשית א' העולם נברא בשישה ימים, ובכל זאת הם מתכחשים לכך, משום שהם מפרשים את הכתוב לאור דעותיהם של אנשי מדע לא-מאמינים. אותם תאולוגים מתקשים לשלב בין הכתוב לבין המדע, שטוען שהעולם הוא בן מיליוני שנים. התאולוג ד"ר ג'ימס מונטגומרי כתב בפרשנותו לספר בראשית: "עלינו להודות שכשבוחנים את הכתוב (בבראשית א'), הטיעון של אלה שאומרים שהעולם נברא בשישה ימים נראה מבוסס. למרות זאת, ולמרות העדויות המדעיות שהצטברו ושתומכות בכך שגילו של כדור הארץ צעיר, עדיין יש בעיות שגורמות לרוב המדענים (גם מדענים משיחיים) לכפור בכך... נתונים שזורמים ממוסדות שונים מצביעים על כך שהעולם הוא עתיק יומין".

ב' ב' וורפילד וצ'רלס הודג', שהיו מרצים לתאולוגיה, אימצו את הרעיון שהעולם הוא עתיק והתאימו את פרשנותם לספר בראשית לרעיון זה. הודג' אמר: "ממצאיהם של המדענים גרמו לגוף המשיח לשנות את הפירוש שהוא נותן לכתבי הקודש. אבל השינוי לא פגע בכתבי הקודש  ולא החליש את סמכותם".

מעניין איך היה הודג' מגיב היום, אילו ידע שהמוסד שבו הוא פעל בעבר מעסיק מרצים שתומכים בהפלות ובהמתות חסד. כמובן שלא רק עמדתו הפשרנית של הודג' גרמה לכך שהמוסר של אותו מוסד הידרדר לידי כך, אבל דעות כמו שלו מרחיקות בהדרגה את המאמינים ואת הלא-מאמינים מכתבי הקודש, ולכן גם מהאמונה המשיחית.

למרות שוורפילד והודג' היו משיחיים דגולים, שבדרך כלל ביססו היטב את מה שלימדו על כתבי הקודש, הם עזרו לפרוץ את הסכר שמונע פשרות, הסכר שמונע פגיעה בסמכותם של כתבי הקודש. ברגע שמתפשרים על מה שנאמר בספר בראשית ומאמצים אמונה שמקורה אינו באלוהים, הסכר נפרץ, ואין כל היסוס לנהוג כך בפעם הבאה שיש בזה צורך. לאחר שפורצים את הסכר, השיטפון רק הולך וגובר – וההשפעה שלו ניכרת במיוחד בדור הבא.

בכתבי הקודש יש מספר דוגמאות לכך שפשרה מובילה את הדור הבא לפשרה גדולה עוד יותר. חִשבו על ההידרדרות בימי המלכים או בדור המִדבר.

עדיין נושע, אבל...

אומנם האמונה בששת ימי בריאה בני 24 שעות אינה משפיעה באופן ישיר על ישועתנו, אבל עלינו לעמוד איתן לצד האמת. במקומות רבים בעולם נהגו המשיחיים להתייחס לדבר אלוהים בכבוד וברצינות. אבל ברגע שהם החלו להתפשר, כשהם החלו לומר שעלינו לפרש את בראשית א' בדרך שונה, לא הייתה להם כל סיבה להתייחס ברצינות גם לשאר הדברים שנאמרים בכתובים. ברגע שאנחנו אומרים שאפשר לפרש את כתבי הקודש לאור מה שהחברה המודרנית דוגלת בו, ובעיקר משום שהפרשנות הישנה כבר אינה מתאימה לימינו, אנחנו הופכים את כתבי הקודש לספר מיושן, שאינו מתאים לזמננו ושאין להתייחס אליו ברצינות.

בכל דור גדל השיטפון ומעמיקה הפשרה, ובשלב מסוים גם עניינים מוסריים אינם מפורשים עוד כלשונם. הרי אם ההיסטוריה שמתוארת בכתובים אינה מדויקת, איך נוכל להיות בטוחים שכל השאר נכון? ישוע אמר: "אם באומרי לכם דברים מענייני הארץ אינכם מאמינים, איך תאמינו אם אומר לכם דברים מענייני השמים?" (יוח' ג' 12).

משיחיים רבים, כולל זקני קהילות, אינם מאמינים שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים בני 24 שעות. בדומה לויליאם ברייאן, גם הם מושפעים מהעולם ואינם מפרשים את כתבי הקודש כהלכה. למרבה הצער, כשהקהילה מושפעת מהעולם, היא חדלה להשפיע עליו.

התמוטטות החברה המשיחית, ביחוד במערב, ומיעוט ההשפעה שלה על החברה (גם כאן בישראל), קשורה באופן הדוק לאובדן הסמכות של כתבי הקודש בחיי המאמינים. לעתים קרובות, אובדן הסמכות מתבטא בחוסר אמונה בבריאה, כפי שהיא מתוארת בספר בראשית.

המאבק אינו סביב גילו של כדור הארץ. המאבק האמיתי הוא על סמכותם של כתבי הקודש מול הסמכות שיש למחשבת האדם.

מאמינים שאינם מכירים בכך שהעולם נברא בשישה ימים, מערערים את סמכותם של כתבי הקודש בעיני חבריהם ובעיני הלא-מאמינים.

מדוע המשיחיים מאמינים שישוע קם מהמתים? כי כך נאמר בכתבי הקודש!

מדוע אנחנו מאמינים שהעולם נברא בשישה ימים בני 24 שעות? כי כך נאמר בכתבי הקודש!

 

המאמר The Big Picture

מתוך Creation 23(2) March-May 2001