כוח "אטומיק"

מאת קארל ווילנד

 

בילדותו הוא נשלח ללמוד אצל אדם אכזר שהתעלל בו נפשית וגופנית. אמו שנאה אותו והוא הפך לאדם אלים. באחד הלילות התגלגל לידיו ספר הבריתות, והוא ישב וקרא בו מתחילתו ועד סופו

 

לא כל יום נערך ריאיון עם מדען ששמו "מר אטומיק". במהלך ביקור בסינגפור פגשתי את ד"ר אטומיק צ'און צי לאו, שסיפר שאביו בחר לקרוא לו בשמו משום שהוקסם מהחידושים בעידן האטומי-גרעיני. ד"ר אטומיק מוכר כאדם מאמין, שמכריז את הבשורה בלהט ומאמין בסמכותם של כתבי הקודש ובשלמותם. אחרי ששמעתי את העדות המדהימה על פעולת אלוהים בחייו, לא התפלאתי שהוא ידוע כמאמין אדוק.

בילדותו נשלח אטומיק עם שלושת אחיו ללמוד במלזיה. אביו נשאר בתאילנד כדי לעבוד במטע שהיה בבעלותם. הילדים נאלצו לחיות ללא אביהם, וראו אותו רק יומיים או שלושה בשנה. נוסף על כך, המורה שאביו שכר כדי ללמד את ילדיו, מר צ'ו, התגלה כאדם אכזר, שנהג להתעלל בילדים.

אטומיק מספר: "אני לא זוכר אפילו לילה אחד שבו הוא לא היכה או עינה אותנו. הגוף שלנו היה חבול כולו". ארבעת הילדים חיו בכאב נורא במשך שנים. המורה נהג לטרוק דלתות על אצבעותיהם הקטנות, או לפוצץ נפצים בוערים שהם החזיקו בידיהם. לעתים קרובות הכריח אותם מר צ'ו לשבת בישיבה שפופה במשך חמש שעות רצופות, עד שסבלו מכיווצי שרירים נוראיים, או שהוא כרך חבל סביב צווארם והידק אותו עד שעור פניהם היה סגול.

למרות שאחותו הייתה קטנה מכדי להתחיל ללמוד, אטומיק מספר שגם היא הרגישה את נחת זרועו של המורה. באחד הימים, כששיחקה בקומה העליונה, מר צ'ו נתקף זעם משום שהרעישה, ובעט בבטנה שוב ושוב עד ש"פניה החווירו והיא החלה לנטוף זיעה". אפילו ביום ראשון, היום החופשי של מר צ'ו, הילדים לא היו בטוחים מפניו, מכיוון שנהג לערוך ביקורי פתע. באחד מימי ראשון הוא תפס את אטומיק קורא בחוברת קומיקס. כעונש הוא הצית את החוברת, וצלה את רגליו של אטומיק מעל הלהבות. מסכת העינויים גרמה לאטומיק נזק גופני בלתי הפיך.

הילדים שנאו את מר צ'ו ודיברו ביניהם על הרצון להרוג אותו. אין זה מפתיע שאחיו הפכו לאלימים במיוחד, תוקפניים ומרדניים. שניים מהם הסתבכו עם חבורת רחוב אלימה. אפילו אמו של אטומיק שברה את לבו יום אחד, כשאמרה שהיא שונאת אותו, שהוא "בקע מתוך סלע" ושהיא בכלל מצאה אותו בתוך הביוב. ילדותו של אטומיק ונעוריו היו מסכת ארוכה של שנאה, מכות וחבלות. לדבריו, חייו היו "מלאים מריבות אלימות לצד עיסוק מתמיד בטקסים בודהיסטיים".

ב-1968 נשלח אטומיק לאוסטרליה, כדי להשלים את לימודיו. הוא מספר: "שם פרקתי את הזעם, התסכול והשנאה שהצטברו בי, והכיתי מכות רצח את כל אלה שהעזו לעמוד מולי". הוא התחיל להרים משקולות, הפגין בקיאות באמנויות הלחימה והיה לאדם חזק שלא פחד מדבר. בשלב מסוים הזהירו אותו שאם ימשיך בהתקוטטויות האלימות, הוא יגורש מאוסטרליה. ניתנה לו הזדמנות אחרונה.

אטומיק שקע בדיכאון. הוא מספר שב-23 בדצמבר 1970, הוא הגיע למסקנה שאין אלוהים, מכיוון שתפילותיו מעולם לא נענו ויד משמים מעולם לא הצילה אותו. הוא נזכר שזעק לאלוהים ודרש שיגלה את עצמו. הוא גם החליט שאם הדבר לא יקרה בקרוב, הוא יתאבד. למחרת, בשעות הערב, אטומיק הלך למופע של שירי חג המולד, שנערך תחת כיפת השמים. רוב השירים דיברו על סנטה קלאוס ועל המזחלת שלו, והיו חסרי כל משמעות עבור האדם הנואש הזה. אטומיק מספר שלרגל חג המולד הוא היכה את האדם שהתלווה אליו למופע, ואחר כך שוטט ברחובות הריקים מאדם, כשבלבו מנקרת השאלה: "מי אני?".

בשעות הקטנות של הלילה הוא התמוטט תשוש ועייף על מיטתו, ובלי לשים לב הפיל את תנור החימום שפעל בחדר. מאוחר יותר התעורר בשל הלהבות שפרצו מהתנור, וראה ניצוצות של אור כחול מרצדות מחוט החשמל החשוף. במשך חצי שעה ניסה אטומיק לכבות את השרפה, ואחר כך ירד לאולם הכניסה של האכסניה שבה ישן, כדי להעביר שם את שארית שעות הלילה. הוא מצא שם ספר - עותק של כתבי הקודש. אטומיק פתח את הספר בדף הראשון, ואחר כך עבר לחלק האחרון. הוא שב לתחילת הספר והחל לקרוא מבראשית: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים...".

הוא הבין מיד שאלוהים ענה לו. באותו חג מולד אטומיק קרא בספר ההתגלות על המשפט שאלוהים יביא על אלו שלא יחזרו בתשובה. הוא ירד על ברכיו והודה שישוע הוא המשיח ומושיע נפשו.

אחרי שחזר בתשובה בצורה כל כך מופלאה, הפסיק אטומיק להילחם. הוא נשא אשה, והפך לבעל ואב אוהב, ולבן נאמן.

יום אחד נתקל אטומיק במר צ'ו. הוא הרגיש שהדם עולה לו לראש, וכל הכאב והזעם צצו מחדש, אבל הכעס הזה נמשך רק רגע אחד. אטומיק קיבל לפתע את הכוח שנדרש לו כדי לגשת אליו וללחוץ את ידו. הוא מספר: "רק אלוהים הכל-יכול מסוגל להפוך לב קשה כמו אבן ללב אוהב ורך. מצאתי אצל אלוהים סליחת חטאים. הוא הושיע אדם עלוב שכמוני!".

הסיוטים לא תמו

ב-1979 סיים אטומיק את הדוקטורט שלו בטוקסיקולוגיה (תורת הרעלים). יום אחד היה בדרכו לפגישה באחת האוניברסיטאות של אוסטרליה. הוא התכוון להגיש מועמדות לעבודה במחלקה למדע שימושי. מחוץ לכניסה לאוניברסיטה הוא שמע לפתע פיצוץ חזק. עשרים קילוגרם של חומר חומצתי נפלו על המדרכה מהקומה העשרים. המכל שבו אוחסן החומר התפוצץ ממש לידו, והחומצה ניתזה על פניו ונכנסה לעיניו, אפו, גרונו וריאותיו. למרות שהוא שטף את גופו שוב ושוב במשך שעות, ראייתו ניזוקה והוא סבל מקשיי נשימה במשך חודשים ארוכים.

באותה תקופה קיבל אטומיק מכתב מאביו שבתאילנד, ובו נאמר, "בני, אני מצטער לספר לך את החדשות המרות. מישהו ירה שני כדורים, ואחיך נהרג".

אחר כך בתו בת השלושה חודשים החלה לסבול מאלרגיות קשות ביותר. כל גופה כאב, דימם, התנפח והתמלא מוגלות. ביאושו פנה אטומיק לאלוהים וביקש: "גאל אותה מיסוריה!", (היום הוא אומר: "אני כל כך שמח שאלוהים לא עונה על תפילות מטופשות").

למרות שאטומיק תכנן לעבוד כטוקסיקולוג הוא חש רצון עז ללמוד חינוך, כדי שיוכל ללמד תלמידים ולהשפיע על חייהם, אבל המחלה הקשה של בתו אילצה את אשתו להישאר בבית ולטפל בה סביב השעון, ואטומיק החל לעבוד בלילות במסעדה סינית כדי לממן את ההוצאות הרפואיות. הם הצליחו לשרוד רק בזכות בעל המסעדה, שהכין להם חביתה מדי ערב. הם אכלו אותה עם אורז ושקיות מרק ירקות להכנה מהירה שמחירן זול. בימים למד אטומיק חינוך, ובלילות עבד במסעדה. כשחזר מהעבודה הוא הכין את שיעורי הבית מ-11 בלילה ועד ארבע לפנות בוקר, וישן שלוש שעות בלבד.

במסעדה עבדה גם בתו של בעל המסעדה, שהתנהגה אליו בגסות וצעקה עליו במשך חודשים. באחד הימים הוא ביקש ממנה שתפסיק להתנהג אליו בצורה כזו. מאותו רגע דרשו הבת ואמה לפטר את אטומיק. הוא מספר: "נשארו לי שלושה חודשים ללמוד, וידעתי שהפיטורים פירושם סוף לארוחות הערב. מה יכולנו לעשות? אשתי ואני נפלנו על ברכינו והתפללנו. ידענו שעלינו לבטוח באלוהים". למרבה הפלא, ביום המחרת התקשר דֵקן האוניברסיטה שבה למד אטומיק, ופטר אותו מהמשך השתתפותו בקורס, ואף הציע לו עבודה כראש החוג לביולוגיה במכללה שפעלה בעיר.

למעלה משנתיים חלפו מאז שאטומיק נפגע ממכל החומצה. במהלך החודשים הארוכים האלה הוא נאבק ללא הרף בבית המשפט. הוא דרש שהאוניברסיטה, שעל שטחה נפל מכל החומצה שפגע בו, תיקח על עצמה את האחריות לנזק שנגרם לו. אשתו ובתו נסעו לסינגפור מספר חודשים קודם לכן, והוא נאלץ להישאר באוסטרליה עד סוף המשפט. ההוצאות הלכו ותפחו, וכשנאמר לו שהמשפט עלול להימשך כשלוש שנים הוא החליט להצטרף למשפחתו באמונה, ולהפקיד את המשך המשפט בידיו של אלוהים. בניגוד להמלצת עורך דינו התפטר אטומיק ממשרתו וקנה כרטיס לסינגפור. ביומו האחרון במלבורן צלצל הטלפון. היה זה עורך דינו של אטומיק, שסיפר בהתרגשות שסנגור האוניברסיטה נכנס למשרדו והציע לבטל את המשפט ולפצות את אטומיק בסכום גדול.

אטומיק יודע שחייו תלויים באלוהים. בכל פעם שלא היה לו לאן לפנות, אלוהים הראה לו שהוא אתו ובירך אותו שוב ושוב. הוא מספר: "בכל פעם שנראה כאילו לא נותר דבר לעשות, פניתי לאלוהים והוא ענה לי. אסור לנו להטיל ספק באלוהים. עלינו לבטוח בו".

ביטחון בדברו של אלוהים

למרות כל חוויותיו אטומיק ביקש ממני שוב ושוב: "תאמר בבקשה לקוראים, מאוד חשוב שלא תבססו את הביטחון שלכם על חוויות, אלא אך ורק על דבר אלוהים".

מכיוון שידעתי על החוויות הקשות שהוא עבר, הרשיתי לעצמי לשאול אותו על חוויות קשות שעוברות על משיחיים. הוא השיב: "אלוהים מוריד גשם ומזריח שמש על צדיקים וגם על רשעים. למה נדמה לנו שלא נסבול לעולם? הסבל הוא תוצאה של קללת אלוהים שבאה על העולם בעקבות חטאו של אדם. אבל למרות שהחטא נכנס לעולם, נבראנו בצלם אלוהים ואנחנו צריכים לחיות כך שתפארתו תֵיראה".

אטומיק ראה שאלוהים פעל בחייו, והוא דוחה בשאט נפש את הדעה שדבר אלוהים טעה בשאלת מוצא המינים. בעבודת המחקר שהוא עשה הוא אומר: "בחרתי לחקור את מורכבות המוח באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני בעל זכוכית מגדלת פי 50,000. מורכבות המוח והמבנה שלו הם פשוט מדהימים. בריאת אלוהים נראית אפילו בגודל מיקרוסקופי.

"יש במוחנו מאה ביליון תאי עצב, וכולם משתלבים זה בזה בשלמות, מתפקדים ומחוברים זה לזה בצורה מורכבת. דבר כזה אינו יכול להתרחש מאליו. מישהו היה חייב ליצור את זה. אני רואה את פלאי אלוהים בכל תחום של עבודתי. זה אינו יכול להיות יד המקרה. בעצם, אני רואה את אלוהים בכל תחומי המדע. הכוכבים, מורכבות הדי-אן-אי (DNA), ההרמוניה שבה כל הבריאה פועלת ביחד".

אטומיק מאמין בהיסטוריה כפי שהיא מתוארת בכתובים. "העדויות למבול נמצאות בכל מקום. העולם כולו מכוסה בסחף, ואפילו על הרי ההימליה מצאו צדפים. האבולוציה היא אבסורד מדעי. הציפורים שונות מהזוחלים. הריאות שלהן פועלות בצורה שונה לגמרי. הציפור היא בעלת דם חם, והזוחל בעל דם קר. לזוחלים יש עצמות כבדות ולציפורים עצמות חלולות ונוצות שונות מאוד מקשקשים.

"איך יכולים חיים להיווצר מחוסר חיים? הרעיון הזה אינו בגדר חשיבה מדעית כלל. כמדען מחקר אני מוצא כל הזמן עדויות שמאשרות שחיים נבראים רק מחיים. אין כל היגיון באבולוציה".

ומה לגבי גילו של כדור הארץ? אטומיק אינו מתרשם כלל מהטענות שהעולם קיים מיליוני שנים. "אני יודע היכן אפשר לטעות כשמשתמשים בשיטות התיארוך. אני בוטח בכתבי הקודש, וזו צריכה להיות השורה התחתונה עבור כולנו, בכל תחום ובכל עניין".  

 

המאמר Atomic Power

מתוךCreation 25 (3), June-August 2003