כל התמונה

מאת גרי בייטס וראסל גריג

 

הבשורה מבוססת על ספר בראשית ולכן כשאנחנו מספרים על המשיח, ראוי להתחיל שם

האם נוכל להיעזר בספר בראשית כשאנחנו מכריזים את הבשורה? רבים חושבים שספר זה משמש אותנו רק במלחמתנו בתורת האבולוציה ובהשפעותיה על החברה. אבל כשהבשורה נובעת מתוך ספר בראשית, אנחנו יכולים לראות את "כל התמונה" של הכתובים והישועה. בימינו, רבים מבשרים ומלמדים רק חלק מהתמונה ולא את כולה.

אנשים אינם מאמינים בבשורה מכיוון שהאבולוציה גרמה להם לחשוב שהמדע מוכיח את שהכתובים אינם אמת. אבל לא תמיד חשבו כך.

פעם עוד רצו לשמוע

בשנות החמישים המוני אנשים היו מתאספים באצטדיונים ואולמות גדולים כדי לשמוע את דבריו של בילי גרהאם ושל דרשנים אחרים. הם שמעו אודות אלוהים והיה להם מושג, גם אם חלקי, מהי הישועה. הסביבה בה גדלו והתחנכו, הושפעה מהאמונה. קריאה בכתובים, תפילה והלל היו חלק בלתי נפרד מסדר היום בבתי הספר. עקרונות הבשורה והחיים המשיחיים היו חלק מעובדות החיים. עבור רבים, כנסי בישור לא חידשו דבר אלא פשוט קראו להם לחזור אל אלוהים שעליו כבר שמעו.

כיום, לכנסי בישור אין השפעה כמעט בכלל. אם תפנו לאדם חילוני ותאמרו לו: "התנ"ך אומר...", הוא יענה: "אז מה?".

היכן להתחיל?

רוב האנשים אינם מאמינים באלוהים. המושג "ישועה" אינו מוכר להם, מכיוון שמלכתחילה הם אינם מבינים שהם חוטאים. כדי להבין רעיון חדש או תפיסה כלשהי בצורה הנכונה, עליך להתחיל  מהיסודות ולטפס כלפי מעלה. שאול השליח השתמש בשיטה זו בעיר אתונה, כאשר הביאו אותו אל גבעת המועצה, האריופגוס (מה"ש י"ז 16-31). קודם לכן, מספר פילוסופים שהאמינו בתפיסה האבולוציונית, כפי שהייתה קיימת אז (על כך אפשר לקרוא בכתביו של אריסטו), התווכחו עם שאול בכיכר העיר. הוא ניסה להסביר להם את הבשורה. "מה רוצה הפטפטן הזה לומר?", הם אמרו (פס' 18).

 שאול הזכיר בפני המועצה את אחד ממזבחותיהם שמצא, שעליו הייתה הכתובת, "לאל בלתי נודע". אחר כך אמר להם שאותו "אל בלתי נודע" אותו הם עובדים, הוא "האל אשר עשה את העולם וכל אשר בו" (פס' 24). הוא הוסיף ואמר ש"מאדם אחד הוא יצר את כל עממי בני אדם" (פס' 26). אפשר לראות ששאול בעצם חשף בפניהם את יסודות אמיתות הכתובים על ידי הצגת ההיסטוריה של העולם כפי שהיא מתגלית בספר בראשית.

נכון שרק כמה אנשים הצטרפו אליו והאמינו (פס' 34), אך אחד מהם היה דיוניסיוס, מן השופטים של המועצה שמאוחר יותר היה לזקן קהילה בעיר אתונה. אותה קהילה גדלה והפכה לבעלת השפעה. אפשר לומר, אם כן, שהם התחילו לבנות על היסוד הנכון.

לבשר לדור "ששמע כבר הכול"

השוו זאת עם דבריו של שמעון כיפא במעשי השליחים ב', שם הוא בישר והכריז את צליבתו של ישוע ותקומתו מהמתים. הוא סיים את דבריו באומרו: "לכן יֵדע נא כל בית ישראל בבירור, שאלוהים שם לאדון ולמשיח את ישוע זה אשר צלבתם" (פס' 36). "אלה שקיבלו ברצון את דברו נטבלו, ובאותו יום נוספו כשלושת אלפים נפשות" (פס' 41).

כיפא בישר מתוך הכתובים לעם של אלוהים - ליהודים, שכבר שמעו על אלוהים בורא העולם, המחוקק והשופט. הם הכירו את ספר בראשית והאמינו בבריאה ובחטא הקדמון שהביא עמו גם עונש. הם הבינו שהם אנשים חוטאים ללא תקווה אך לא הבינו שישוע הוא המשיח שעליו מדברים הכתובים, שהוא המושיע שהובטח ונבחר על ידי אלוהים, מסר את נפשו לכפרת חטאים, מת והוקם מהמתים.

לצערנו, בימינו, ישנם אנשים רבים בקהילות שאינם מבינים את "כל התמונה" של הישועה ואף אינם מלמדים אותה על כל אמיתותיה. הסיבות לכך רבות. הרצון לרצות אחרים, חסך בהבנת יסודות הכתובים וזלזול בחשיבות ספר בראשית בגלל השפעת האבולוציה על החברה.

ישוע ו"כל התמונה"

ישוע פגש כמה יהודים שלא הצליחו להבין את חשיבות "כל התמונה". בלוקס כ"ד מסופר שלאחר תקומתו של ישוע מהמתים, שניים מתלמידיו הלכו בדרך לעמאוס ושוחחו על אירועי הימים שעברו. ישוע התקרב אליהם ושאל אותם על מה שוחחו ומדוע היו עצובים. הכתוב אומר ש"עיניהם היו אחוזות ולא הכירוהו" (פס' 16). "אחד מהם, קליופס שמו, השיב ואמר אליו: 'האם אתה רק אורח בירושלים ואינך יודע מה נעשה בתוכה בימים אלה?'. שאל אותם: 'ומה הדבר?'.

"אמרו לו: 'מה שקרה לישוע מנצרת שהיה איש נביא, גיבור במעש ובאומר לפני אלוהים ולפני כל העם. כוהנינו הגדולים ומנהיגינו הסגירוהו למשפט מוות וצלבו אותו, ואנחנו קיווינו כי הוא זה אשר עתיד לגאול את ישראל. אבל נוסף על כל זאת, כעת היום השלישי מאז קרו הדברים האלה. ומה גם שכמה נשים מקרבנו הדהימו אותנו: בבוקר השכם היו בקבר ולא מצאו את גופתו, ובאו וסיפרו שאף ראו בחיזיון מלאכים אשר אמרו כי הוא חי. אחדים מאתנו הלכו אל הקבר ומצאוהו בדיוק כפי שהנשים סיפרו, אך אותו לא ראו' " (פס' 18-24).

קליופס הכיר את הכתובים והאמין שישוע נשלח מאת אלוהים, אבל הוא היה מדוכא ועצוב מכיוון שלא הבין מדוע ישוע המשיח היה צריך למות. הוא וחברו היו כל כך עסוקים בניתוח מצב האומה ומרוכזים בנסיבות האירועים שקרו, שהם שכחו את העיקר. ישוע הכיר את לבם ואמר להם: "הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דיברו הנביאים! הרי על המשיח היה לסבול את כל זאת ולהיכנס אל תפארת כבודו!". ישוע "החל ממשה ומכל הנביאים וביאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים" (פס' 25-27).

לאחר מכן, בירושלים, קרה אותו הדבר כשישוע הופיע בפני תלמידיו. ישוע התחיל בבראשית, בדבריו של משה על המשיח:"...אלה דברַי אשר דיברתי אליכם בעוד שהייתי עמכם: צריך שיתקיים כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהילים" (פס' 44-46).

מה היה הדבר שמשה כתב על הבשורה, אותו היה צריך להסביר?

צריך היה להסביר את חשיבות הבריאה שאותה יחסו הכתובים לישוע (יוח' א' 1-3; קול' א' 16; עבר' א' 2), את השלכות חטאו של אדם ואת חדירת החטא והמוות לאנושות כולה. כל האמיתות האלה, מסבירות, בעצם, את הצורך בכפרה ובקורבן.

באותו היום, בדרך לעמאוס, ישוע הסביר מדוע הוא היה צריך למות. באופן דומה, גם אנחנו צריכים להסביר לאנשים מדוע הוא היה צריך למות עבורנו ולא רק לומר להם שהם זקוקים למושיע - דברים אלו חיוניים להבנת הבשורה והם מיוסדים ומבוססים עוד בספר בראשית.

אם לא נתחיל בספר בראשית, לא נוכל להציג את "כל התמונה" של הישועה.

 

המאמר The Big Picture from Genesis

מתוך  Creation 25(3), June-August 2003