חולות נודדים

מאת ד"ר טאס ווקר

ד"ר ווקר עסק בתכנון תחנות כוח ובחקר גאולוגי של שדות פחם

 

אם באמת התרחש מבול, כיצד יתכן שחול רב כל כך הצטבר והפך למדבריות?

 

לפני מספר שנים הגעתי לעיר ברידג'נורת שבאנגליה, כדי להרצות בפני מדענים באוניברסיטה המקומית. במהלך ההרצאה הסברתי שכתבי הקודש מתארים בנאמנות את ההיסטוריה של העולם, ושעלינו לבחון לאורם גם נושאים מדעיים, ביחוד כאלה שקשורים לתופעות טבע. בתום ההרצאה ניגש אלי אדם שהיה לבוש בהידור ואמר:

"אני מאמין במהימנותם של כתבי הקודש, אבל איך אפשר לקבל את אותם דברים שעומדים בסתירה לעובדות מדעיות? למשל, אם הסיפור על המבול הוא נכון, הרי שכל העולם היה מוצף בשלב מסוים במים. ואם כך, איך תסביר את קיומם של מדבריות ושל דיונות חול?".

"למה אתה מתכוון?", שאלתי.

"אני מרצה לכימיה", ענה האיש. "עמיתַי הגאולוגים הסבירו לי שהאזור שבו שוכנת העיר שלנו היה פעם מדבר. גם היום עדיין אפשר לראות בו דיונות חול וסלעי חול. אבל אם האזור הזה היה כולו מדבר בעבר, איך יתכן שירד כאן פעם מבול שהציף את כל השטח? הרי הצטברות של חול במדבר אורכת זמן ניכר".

האם המבול הציף את כל העולם?

המבול שעליו מסופר בכתבי הקודש הציף את כל העולם (בראשית ו'-ח'). נוח לא היה בונה תיבה באורך של כ-140 מטרים כדי לשרוד מבול מקומי (בראשית ו' 15). רוב בעלי החיים היו מצליחים לשרוד מבול מקומי, כך שאם המבול לא הציף את כל העולם, לא הייתה לנוח כל סיבה לחשוש מהכחדתם של בעלי החיים. אין ספק שרוב הציפורים היו שורדות מבול מקומי, משום שהן היו יכולות לעוף לאזור אחר. אילולא היה נוח צריך להכין מקום לחיות רבות כל כך, הוא היה מסתפק ברפסודה קטנה לעצמו ולמשפחתו. חוץ מזה, היה הרבה יותר קל לנוח להגר למקום אחר ולהימנע מהמבול, מאשר לטרוח ולבנות תיבה גדולה. המבול הציף את כל העולם. הוא נמשך ארבעים יום (ז' 12), והמים המשיכו לעלות גם אחר כך במשך חמישה חודשים (ז' 24). ספר בראשית מתאר משהו הרבה יותר גדול ממבול מקומי. המים גאו ועלו עד שכיסו את ראשי ההרים (ז' 19-20). ראשי ההרים לא היו מתכסים במים אילו היה זה מבול מקומי.

מי שמתייחס ברצינות לכתבי הקודש אינו יכול להימנע מהעובדה שהמבול הציף את כל העולם. לכן לא יתכן שבאותה תקופה היו מדבריות ענק כמו זה שבאזור ברידג'נורת שבאנגליה או הסהרה שבאפריקה.

האם הדיונות נוצרו במדבריות?

הזכרתי את הדיונות שעליהן דיבר אותו כימאי. (יואל: לבדוק תמונה). דיונות כאלה יש גם במקומות אחרים (למשל באוסטרליה - יואל: לבדוק תמונה). דיונות החול שעליהם בנויה ברידג'נורת זהות לאלה שנמצאות היום בסהרה.

חשוב להבין את השקפתם של הגאולוגים. ברור שאיש מהם לא ראה במו עיניו כיצד נערמו החולות והפכו לדיונות. אם כך, איך הם יודעים שהיה שם מדבר? האמת היא שהם אינם יודעים. הם מסיקים ממה שהם רואים היום, ומניחים הנחות לגבי מה שהיה בעבר. הם מסבירים את היווצרות הדיונות בעזרת תהליכים שמתרחשים היום. אבל הם מתעלמים מעובדה אחת: פני השטח והסביבה בימי המבול ובתקופה שקדמה לו היו שונים לגמרי ממה שאנחנו מכירים היום.

סלעי החול ידועים בכמות האדירה של חול שעליהם הם נמצאים. שכבת החול מגיעה לעומק של מאות מטרים, ומכסה שטח נרחב. המקומות היחידים שבהם מוצאים חולות בכמויות כאלה הם המדבריות. כך הגיעו הגאולוגים למסקנה שסלעי החול והדיונות בברידג'נורת נוצרו מחולות של מדבר שהיה קיים במקום.

רעיונות משתנים

בשנת 1883 סברו הגאולוגים שהדיונות בהוקסברי (שנמצאת בפאתי סידני שבאוסטרליה) היו בעבר מדבר. אבל ארבעים שנה לפני כן הם סברו שהאזור היה מכוסה קודם לכן בים. בשנת 1880 סבר גאולוג ידוע שהמקום לא היה ים אלא קרחון.

כך השתנו להן הדעות מדי פעם. בשנת 1920 טענו הגאולוגים שהדיונות בהוקסברי הן בעצם חולות שהצטברו בתחתיתו של אגם, שמאוחר יותר התייבש. כך נהגו ללמד בכל האוניברסיטאות.

אבל בשנות השישים של המאה שעברה החלו הגאולוגים לשאול כיצד יתכן שבתחתיתו של אגם יצטבר חול בצורת גלים. בשנת 1964 הם טענו שהחול בעצם הצטבר בתחתית נהר, אבל אחר כך הם הבינו שלא יתכן שזרם במקום נהר גדול כל כך. בשנת 1969 כבר נטען שהחולות הצטברו בשפך הנהר לים, בשעת הגאות והשפל. אבל גם בכך לא היה היגיון.

מאז 1970 מלמדים הגאולוגים שהדיונות בהוקסברי הן תוצר של חול שהצטבר בתחתיתו של נהר גדול. הנהר לא רק היה גדול מאוד, אלא גם ארוך במיוחד – כאלפיים קילומטר! לדבריהם, הסלעים שעל גדות הנהר נשחקו ונסחפו לאורך מאות קילומטר, עד לאזור סידני. אבל איך יתכן שכמות הגשמים הרגילה תמלא נהר שרוחבו 250 קילומטר? ואז העלו הגאולוגים השערה נוספת, שלפיה יתכן שהנהר זרם לסירוגין. לדבריהם, באגם שהיה באזור הצטברה כמות אדירה של מים, עד כדי כך שלפעמים היא פרצה סכר קרח שנוצר במוצא האגם. כשהסכר נפרץ הציפו המים והגלים - שהגיעו לגובה של עשרים מטר את הנהר. המים זרמו במהירות רבה בערוץ שרוחבו כ-250 קילומטר, וסחפו כמויות אדירות של חול.

ההיגיון מחייב מבול

התיאור הזה מזכיר אירוע כמו המבול, ביחוד משום שאין כל הוכחות לכך שהחול בהוקסברי נערם לסירוגין. אין בדיונות כל הפרדה לשכבות חול, וגם לא נמצאו מאובנים שונים בשכבות שונות. כל מה שאפשר לראות שם הוא שכבת חול בעובי של מאות מטרים, שלפי הממצאים נערמה בתוך זמן קצר. זה בדיוק מה שהיינו מצפים שיקרה בעקבות מבול.

דברים אלה נכונים גם לגבי דיונות וסלעי חול שקיימים במקומות אחרים, כולל הדיונה בברידג'נורת. משטחי החול לא נוצרו על ידי חולות שנדדו בעזרת רוחות. אלה הם גלי חול שנשטפו במים סוערים ונסחפו עד שהגיעו למקומות שבהם הם נמצאים היום. במקומות רבים אפשר לראות שהזוויות של גלי החול מנוגדים לכיוון הרוח.

אם כן, איך נענה לטענתם של הגאולוגים, על כך שהממצאים בשטח סותרים את כתבי הקודש? עלינו להטיל ספק בדבריהם. לעתים קרובות יהיה עלינו לבחון את ממצאיהם, משום שהם נוטים לבלבל בין עובדות לבין פרשנות. אם נבחן את הממצאים עצמם ונסביר אותם לאור כתבי הקודש, נגלה שהם תואמים את הכתוב, ושכתבי הקודש הם מהימנים. אחרי הכול, הם דברו של אלוהים.

 

המאמר Shifting Sands

מתוך Creation 24(1), December 2001- February 2002